תוכן
קסה)
מתי בינה ותבונה נחלקות זו מזו, ומתי נכללות ונעשות פרצוף אחד. בינה ותבונה נבחנות תמיד לפרצופים נבדלים. שזה נמשך מבינה דע"ס דאו"י עצמה, שנבחנת לב' בחינות. א', היא ג"ר שבה, דהיינו מטרם שהאצילה לז"א דאו"י, שהיא בחינת אור חסדים באחורים אל החכמה. וב', בחינת ז"ת שבה, שהיא מעת שהאצילה לז"א דאו"י, שאז החזירה פניה לחכמה דאו"י כדי להביא הארת חכמה בז"א כנודע. ומכאן נמשך החיוב לכל פרצוף שהוא בקומת בינה, שהוא מחויב להחלק לג"ר וז"ת. שג"ר שבו הוא בחינת חסדים מכוסים, דהיינו בלי הארת חכמה. וז"ת שבו, הם בחסדים מגולים דהיינו עם הארת חכמה בחסדים.
אמנם לעת לידת ז"א, חוזרים או"א וישסו"ת לבחינת פרצוף אחד, וגם זה הוא רק בהמשך ימי העיבור. אבל לעת לידת הז"א, חוזרים ומתחלקים לב' פרצופים נבדלים. (
אות ק"א, ו
אות ק"ה).
